עבודה עצמית ברוחניות

"זה מבורר בלי ספק, שאין שום עבודה בעולם, זולת עבודתו ית', וכל מיני העבודות זולתו, ואפילו לנשמות, אם הוא בערך עצמיותו בפרטו, הרי ראוי לו שלא בא לעולם, כי מהפך הקערה על פיה, כי ממקבל לא נעשה משפיע, שזהו חוק ולא יעבור, ו"אלו היה שם לא היה נגאל".

ואם כן לא כדאי לנו כלל וכלל לדון עובד או עבודה כזו שבעליו הוא בצורת מקבל. מחמת שזה ריקות מוחלט, ואין כל ספק שמוטב היה לו להיות"שב ואל תעשה", כי הוא מזיק במעשה זה, או לו, או לאחרים. ותועלתו נמנע בהחלט, כמו שדברנו לעיל ".

זוהי מובאה מאיגרת חזקה שכותב בעל "הסולם" לאחד התלמידים בשנת 1923.

זהו רק חלק קטן ואגבי מתוך האגרת, אך אומר כאן דבר חשוב מאין כמותו.

אתה חושב שאתה רוחני? צריך לבדוק. את מי אתה עובד? בשביל מי אתה רוצה להיות רוחני?

ישנם מקרים בהם האדם מוכן להתייגע, ולמסור את נפשו, לפעול למען הכלל, עובד בעל מנת להשפיע, מוכן להתבטל לרב או לגדולים ממנו.

ובכל זאת, אין כל עבודתו זאת נעשית אך ורק למען עצמיותו ולמען ההתגדלות האישית.

בבחינת, אני אהיה חסיד וצדיק – אבל רק כדי שאני אהיה חסיד ואוכל להרגיש חסיד עם עצמי, ולא כי זו האמת להיות חסיד, או כי זו הדרך הרצויה לפני השם יתברך.

וכולנו נמצאים בסכנה, שכן כל מי שיש לו מעט גאווה עלול ליפול כאן.

ועל כך פרט הרב אדם סיני, ראש בית מדרש "הסולם", שבתחילה, לא אפשרי לעבוד מיד ב"משפיע בעל מנת להשפיע". האדם עובר ממדרגת "מקבל בעל מנת לקבל" למדרגה הבאה שהיא "משפיע בעל מנת לקבל", מבחינה רוחנית. שניתן לומר על מדרגה זו, שהיא ה"שלא לשמה" של רוחניות האדם.

אין מה לעשות, הגאווה והכבוד אכן מניעים את האדם, ואף גורמים לו לצאת מעצמו ולפעול פעולות אשר בדרך הרגילות לא היה פועל אותן, אך, חייב לשים על עצמו בקרה, שלא ישאר טמון במדרגה זו.

כי בעל הסולם קובע נחרצות - "וכל מיני העבודות זולתו, ואפילו לנשמות, אם הוא בערך עצמיותו בפרטו, הרי ראוי לו שלא בא לעולם."

קורא יקר, אם כבר עשית כברת דרך ופעלת בדרך רוחנית, האם יש לך בטחון, שכל פעולותיך, היו למען עבודת ה', עבודת הכלל – או בעצם עבדת את עצמך?

יהודה

לשעורים וברורים נוספים בדרך בעל הסולם – hasulam.co.il

hasulam.site@gmail.com