יום ראשון, 25 בדצמבר 2011

מופשט מגשמיות בתפילה

כתוב באבות א' (י"ד) אם אין אני לי מי לי, אומר הבעש"ט שצריך בשעת תפילה להיות כמו מופשט מגשמיות ואיננו מרגיש מציאותו בעולם הזה, כלומר כשאני יבוא למדרגה שאני לא ירגיש כלל באני שלי, מופשט מאנוכיות, מי יוכל לי?

זה נקרא אם אין אני - לי, מי לי? מי יוכל לי? אם אין אני, אם האני שלי הוא איננו, ביטלתי אותו.

אבל כשאני לעצמי, דהיינו כשכל האני שלי הוא לעצמי, לרצון האנוכי שלי, אם מקוננת בי הרגשה עצמית, ישות עצמית, אז אדרבא - מה אני ומה ערכי, וזה שנאמר - מה אני?

רוצה לומר - מה אני חשוב ומה עבודתי חשובה לפני הבורא ית'? לפי שאז (אם מקוננת באדם הרגשה עצמית) יבלבלוני מחשבות זרות והריני כמו שאינני בעולם הזה, כי עיקר בריאת האדם בעולם הזה לעבודת ה', והרי אין אני יכול לעבוד עבודתו מחמת מחשבות זרות המבלבלות אותי.

האדם צריך לדעת למי הוא מתפלל, ואם הוא אינו יודע למי הוא מתפלל, אז תפילתו היא עבודה לאל זר ח"ו וזה נקרא עבודה זרה.

לכן האדם צריך לדעת למי הוא מתפלל, אם הוא מתפלל לעצמו, רק שהאני שלו יהיה יותר גדול, או שמתפלל לכוח שהוא לא מכיר הוא עלול להתפלל תפילה שהיא עבודה זרה ויש להזהר מכך מאוד, והדבר היותר חשוב שכשבאים לתפילה צריך להיות מופשט מגשמיות, להגיע לנקודת החוויה הזאת שמתפשטים לגמרי מגשמיות כי זה מקום התפילה.

2 תגובות:

  1. הבנתי שחשוב שאדם יתפלל לבורא ולא לעצמו.
    אבל נניח שאני מתפלל לעצמי, אבל אני חושב שאני לפחות הבורא, איך ניתן לבדוק את זה? איך אני אדע?

    השבמחק
  2. אז מה התשובה?
    זה דחוף, תיכף מתחילים מניין.....

    השבמחק