יבוא מאן דהוא ויטען כנגד הלומדים חכמת הקבלה, או פנימיות התורה, כי הנה, עיקר דבר התורה, הוא הוראת הדרך, כדי להגיע לדבקות בבורא.
וכי אתה, הלומד פנימיות, דבוק כבר בבורא? האם הסרת מעליך את תאוות הלב הרע? האם אתה, שמדבר על השפעה, אהבה ונתינה, באמת ובתמים יכול לומר שהתגברת על יצר הקבלה העצמית שלך?
נשים לב, שגם חילוני, יוכל לטעון כנגד הדתי, הרי אתה לומד גמרא ומשנה ותורה, ולמדת בישיבה, והנה, עדיין אינך מתנהג כקדוש עליון? אתה גם חותך בכביש, וגם יכול לצעוק, וגם לא בדיוק האדם הנעלה ביותר (כפי שאחינו מן התקשורת ה"נאורה" כה אוהבים לשחוק את מעמד הדתיים ה"חשוכים")?! אז האם, טיעון זה, יגרום לדתי להפסיק ללמוד גמרא ומשנה? וודאי שלא.
ומבחינה פנימית (אנו הרי כותבים על פנימיות), חלק מן התשובה, אומר שהתוצאה, אינה נראית בעולם הזה, אלא בעולם הבא.
אנו לא מסתכלים על תוצאת המעשה, שכן אנו יודעים, כי התוצאה היא בידי שמים. כפי שמביא הרב"ש, שבחינת "לשמה" זה בא לאדם רק מלמעלה.
אבל ביתר חדות נאבחן, כי גם אם לא רואים את התוצאה, אנו נבחר בפעולה שמסוגלת יותר לתוצאה, גם אם לא בהכרח נראה את התוצאה.
אם אנו יכולים, נבחר בדבר שברור שהוא טוב יותר למטרותינו, גם אם לא בטוח שנגיע אליהן, לפחות בנראות העין.
כשיש חומרים שהם עוסקים כבר ברוחניות עצמה, בספירות הקדושות שהם ממש אלוקות, שאינם עוסקים בשור וחמור גשמיים, וברור שהם מסוגלים יותר להביא אדם להכרה וקרבה לבורא, אנו נבחר ללמוד את החומרים הללו, גם אם לא נראה לנו שהם משפיעים.
בוחרים בדבר המסוגל להביא לתוצאה, גם אם לא רואים את התוצאה.
וכי אתה, הלומד פנימיות, דבוק כבר בבורא? האם הסרת מעליך את תאוות הלב הרע? האם אתה, שמדבר על השפעה, אהבה ונתינה, באמת ובתמים יכול לומר שהתגברת על יצר הקבלה העצמית שלך?
נשים לב, שגם חילוני, יוכל לטעון כנגד הדתי, הרי אתה לומד גמרא ומשנה ותורה, ולמדת בישיבה, והנה, עדיין אינך מתנהג כקדוש עליון? אתה גם חותך בכביש, וגם יכול לצעוק, וגם לא בדיוק האדם הנעלה ביותר (כפי שאחינו מן התקשורת ה"נאורה" כה אוהבים לשחוק את מעמד הדתיים ה"חשוכים")?! אז האם, טיעון זה, יגרום לדתי להפסיק ללמוד גמרא ומשנה? וודאי שלא.
ומבחינה פנימית (אנו הרי כותבים על פנימיות), חלק מן התשובה, אומר שהתוצאה, אינה נראית בעולם הזה, אלא בעולם הבא.
אנו לא מסתכלים על תוצאת המעשה, שכן אנו יודעים, כי התוצאה היא בידי שמים. כפי שמביא הרב"ש, שבחינת "לשמה" זה בא לאדם רק מלמעלה.
אבל ביתר חדות נאבחן, כי גם אם לא רואים את התוצאה, אנו נבחר בפעולה שמסוגלת יותר לתוצאה, גם אם לא בהכרח נראה את התוצאה.
אם אנו יכולים, נבחר בדבר שברור שהוא טוב יותר למטרותינו, גם אם לא בטוח שנגיע אליהן, לפחות בנראות העין.
כשיש חומרים שהם עוסקים כבר ברוחניות עצמה, בספירות הקדושות שהם ממש אלוקות, שאינם עוסקים בשור וחמור גשמיים, וברור שהם מסוגלים יותר להביא אדם להכרה וקרבה לבורא, אנו נבחר ללמוד את החומרים הללו, גם אם לא נראה לנו שהם משפיעים.
בוחרים בדבר המסוגל להביא לתוצאה, גם אם לא רואים את התוצאה.
אז איך בכל זאת נדע אם אנחנו קרובים לאמת?
השבמחקאם אין שום תוצאה נראית לעינינו, איך נדע מה לעשות עם זה?
איך נדע אם אנחנו בדרך הנכונה, או משקרים לעצמנו??
אני לא יודע....
השבמחקמה לעשות??
אולי אני סתם מדמיין....
שלא יזללו לי את האנרגיה, שלא אשקיע מאמץ במקום לא נכון....
תעזרו לי....