מדי שנה בשנה, סמוך לחג הפורים, נערכות בכל הארץ תערוכות וקרנבלים בהם אנשים- גברים, נשים וילדים כאחד, מסתובבים מחופשים ברחובה של עיר, תוך כדי השמעת שירים שמחים וקופצניים והוא נקרא "עדלידע".
מקורו של שם זה הוא במאמר חז"ל המובא בתלמוד: "מחייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (תרגום: מחויב האדם להתבסם עד שלא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי).
כמובן שאין שום קשר בין מה שכתוב לבין האירוע ההיתולי. אם כן יש לשאול: מהי כוונתם של חז"ל באמרה זו?
רוב העולם מפרש את הדברים במובן החיצוני בלבד: אנו עדים בחג הפורים לתופעות ממש לא נעימות של אנשים שיכורים המתגוללים ברחובות בצורה שאינה מכבדת את האדם ואת צלם האלקים שבו. מאידך- ישנם אנשים השותים מעט ובאמת רק מתבסמים, אך יחד עם זאת לא פועלים את הדבר מתוך נקודה פנימית. לכן אנו שוב נשאל: איזו תנועה נפשית נדרשת מאתנו? האם חז"ל רוצים רק שנשתה יין ונלך לישון (כמו שמובא ברמב"ם להלכה "עד שיירדם משיכרותו")? או שמא עלינו לקחת את העניין הזה כולו למקום של עבודת נפש שתלווה אותנו כל השנה כולה עד לפורים הבא?
אכן זה מה שאנו מחפשים: עבודה. לכן עלינו לברר מיהם המן ומרדכי בנפש האדם, מדוע לא צריך להבדיל ביניהם ומהו אותו בישום שעלינו להשיג בפנימיותנו?
בספר "ברכת שלום-שמעתי" מלמד אותנו הרב"ש מפי קודשו של אביו- בעל הסולם, שמרדכי בנפשנו הוא הרצון הזך הרוצה אך ורק להשפיע נחת רוח לבורא ואינו רוצה שום קבלה לעצמו, ואילו המן מייצג בדיוק את ההפך: אם יש לי תשוקה כלשהי עלי לפעול אותה לעצמי כי הבורא ברא את העולם כדי להיטיב לנבראיו.
מה רוצה המן הפנימי שלנו? "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים", דהיינו לבטל את בחינת ה"לשם שמים" שבאדם, שהם היהודי שבנו. המן דורש מאתנו לפעול מה שמתחשק, את עצמך בשביל עצמך.
כאן מתעורר מרדכי, שהוא הצדיק שבנו, צד האמונה, ואומר שגם כשמתעוררים החשקים הגדולים ביותר, ההשתוקקויות החזקות ביותר, אני לא אפעל אותם כי המן ייקח אותן למקום של אנוכיות, וזה ירחיק אותי מה'.
הקושי להתמודד נובע מכך שאנו מאוד אוהבים את המן. אנו מאוד מזוהים עם הפרטיות שלנו ובאופן טבעי רוצים לפעול אותה. לכן נדרשת מאתנו יגיעה מאוד גדולה כדי לעורר את מרדכי שבנו כנגד המן הרשע.
לאחר שנתנו את השליטה למרדכי בנפשנו, ניתן להשתמש בכח של המן בשביל הקדושה.
בפורים ניתנה לנו הזדמנות נדירה: האפשרות לטעום טעם של גמר תיקון, שזה שימוש בתשוקות שלנו בשביל הקדושה. לפעול את הפרטיות בשביל להתחבר לה', להשתמש ברצון לקבל כדי להשפיע נחת רוח לבורא, אבל זאת רק לאחר שעברנו תהליך של התעקשות ללכת בדרך של קדושה.
עתה מובן מה שאמרו לנו חז"ל שחייב להתבסם עד כדי שלא תבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי, כי אז את כל כוחות הנפש שלך אתה משתמש למען הבורא, שכולם פועלים למען אותה תכלית, שהיא הדבקות בה'.
לכן בימים אלו שלפני פורים עלינו לעשות הכנה נפשית ראויה של הגדלת האמונה והאהבה שבנו. בגלל זה אנו בפורים יושבים בסעודה רק לאחר שקראנו את המגילה, קיימנו מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים המבטאים אהבה לזולת. או אז אפשר לאכול ולשתות יין, שהם כנגד קבלת האור מהבורא יתברך.
תחגגו ותשמחו
יוני
לפרטים אודות עבודת נפש על פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך בעל הסולם
hasulam.co.il
hasulam.site@gmail.com
האם אנו אוהבים את המן, או תאבים לו?
השבמחקלמה לקרוא לזה אהבה?
למה אהבה עצמית נקראת אהבה?
צריך להחליט בתוך תוכנו שאנחנו לא אוהבים את המן, וזה יהיה הרבה יותר קל.....