האם מותר לשמוח מכל דבר? כמה ואיך?
יש לנו מזל גדול שה' ית' אוהב אותנו אפילו יותר ממה שאנו אוהבים את עצמנו (עד כמה שזה נשמע לא הגיוני) ושלח לנו תורה עצומה דרך בעל הסולם העצום זצוק"ל וממשיכי דרכו הרב"ש והרב אדם סיני שליט"א.
מלמדת אותנו חכמת הקבלה בצורה פשוטה, רוצה לשמוח באמת? רק בתוך גבולים של אמת.
עד כמה? בה במידה שאתה יכול לשמור על הקשר עם האמת, עם הכלל, עם הבורא.
איזה רעיון עצום ונפלא.
התפשטות האור לבחי' גוף יכולה להיות עד הטבור (בצמצום א').
הגדרה - מה זה טבור בחכמת הקבלה? עד פה טוב האור. עד לכאן אפשר להשתמש באור, מבלי לפגום, לקבל בלי להפוך למנצל.
ונותן לנו הטבור הזה ב' הוראות: עד לכאן אפשר לקבל אור ומכאן והלאה אי אפשר לקבל. ובמילים קצת יותר "לחיי היום יום" אתה יכול לשמוח, דהיינו לקבל תענוג, רק במסגרות הברורות של האמת. הגדרים הברורים ששלח לנו הבורא ית' בגדרי ההלכה וכפי שקבעו לנו חז"ל, נותנים את המסגרת הכללית והבעש"ט כבר גדר אותנו ל 4 יסודות החסידות: התבטלות, אהבת חברים, תורה ומצוות.
רבנו הקדוש מפרט כבר יותר את היסודות של הבעש"ט ואומר שהכל חייב להיות במסגרת של היסודות (הכללים הרוחניים שאנו לומדים). עכשיו, כשכבר יש כנפיים חוסות ושומרות של הרב בתוך המעטפת הנפלאה של אהבת החברים החסידים ביחד עם שכל מאוד ברור וחד שנותן הלימוד אפשר לגשת לוויסקי לוודקה או כל אחד לפי טעמו הוא (כמובן רק עם אישור כשרות...) לאוכל המשובח לשירים המקפיצים ולהתחיל לשמוח באמת, אבל רק מהאמת.
ורק טיפ קטן, מהאדמו"ר מפיאסצנא, לבדוק האם שמחנו מהאמת או לא:
"ולכן אחרי שמחה של הוללות - תוגה" (דרך המלך עמ שמ"ג)
רעיון חזק:
השבמחקלא לשמוח מהמעוררים החיצוניים, אלא מהקשר שאני יוצר דרכם עם הבורא.....
רק צריך לשכנע את עצמנו שמקום ההשתוקקות אינו מקום קבלת השכר, וזה יפתור לנו הרבה צרות נפשיות!!!