‏הצגת רשומות עם תוויות פנימיות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פנימיות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 13 במאי 2012

אבל אמרתי לך שאני אוהב אותך בחופה!



בעבודת ה' צריך לחדש את נקודת הבחירה שוב ושוב כל פעם מחדש.

כפי שלמדנו בשעורים בנושא התבוננות על פי הקבלה, עם כבוד הרב אדם סיני, אסור לאדם להיכנס למצב מכני בלבד בעבודת ה'. כי ההרגל הוא דבר מגונה מאד והוא פוגם מאד את הטעם הפנימי והבחירי של הקשר לה', ולמעשה, רק כשהאדם בוחר, הוא ממצה את מדרגת האדם שבו.

כלומר, מצד אחד צריך לעבוד את ה' בצורה קבועה, ואף המעשים הקבועים צריכים להיות לאדם כהרגל קבוע, אך מצד שני בתוך ליבו פנימה חייב האדם להפעים כל פעם מחדש לגמרי את הנקודה של הבחירה החדשה בקשר לה'.

כמו שבאהבה כולנו מבינים שלא מספיק שהבעל יאמר לאישתו פעם אחת בחופה - "אני אוהב אותך עד להודעה חדשה..." אלא היא מצפה ממנו שבכל פעם מחדש הוא יגיד לה שהוא אוהב אותה ויראה לה את אהבתו בצורה פנימית ואמיתית, כך האדם בעוסקו בבניית קשר של אהבה לבורא – צריך כל פעם מחדש לבחור מבפנים באמונה בה' ובעבודה  בדרכי התורה.

אם האדם לא בא מתוך גישה כזאת לעבודת ה' אזי היא הופכת לדבר קבוע ואוטומטי בלבד בלי רגש יהודי. וכמו במשל הקודם, מה תאמר אישה שבעלה מצד אחד עובד הרבה כדי להשיג פרנסה ואף פועל הרבה בצרכי הבית עצמו, אך מצד שני מוכן לכעוס על אישתו ובניו ולא מבטא כלפיהם שום רגש של אכפתיות ורצון אמיתי של אהבה? האם אישה תהיה מוכנה לחיות עם בעל כזה?
כך גם אבינו שבשמים. הוא מצידו מוכן להשקיע הרבה בקשר עימנו, אך הוא מצפה שנעבוד כדי לאהוב אותו מתוך בחירה אמיתית. ולא מתוך הרגש ואי אכפתיות.

ועל זה צווח הנביא ישעיה ואומר –
א,יא לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי.  א,יב כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי--מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. וכו' עיין שם.

יהי רצון שנזכה באמת להפעים בליבנו כל פעם מחדש את האמונה בהשי"ת וכך להשכין את אהבת ה' בליבנו באמת.

דוד ישי שמואל

לפרטים אודות הלימוד – 0503143333  hasulam.co.il

יום חמישי, 19 באפריל 2012

מהו הזיבול הנכון בנפש?

בס"ד
'אִשָׁה כִּי תַזְרִיַע וְיָלְדָה זָכָר" (ויקרא יב, ב')
מסופר על ר' נחמן מברסלב שלפני שהוא היה עומד לומר איזה דבר תורה היה מרגיש שתצא נפשו. מדוע? מסבירים שהוא היה מרגיש את גודל האחריות המוטלת על כתפיו- להביא תועלת של עבודת ה' לשומעים ולא לדבר רק כדי שיראו כמה הוא שנון וחכם ויודע לדבר.
מכאן יש ללמוד שכשבאים לומר או לכתוב דבר תורה כלשהו עלינו לכוון לכך שהתוכן שבו תהיה בו תועלת רוחנית ותתן מקום לעבודת נפש אצל הפוגש את הדברים.
תפיסה זו הייתה נר לרגליו של בעל הסולם זצ"ל ובנו בכורו ממשיך דרכו- רבי ברוך שלום זצ"ל: לראות את כל הנאמר בתורה בגוף אחד, כלומר כתהליכים נפשיים שעל כל אדם לעבור ולא כעל דברים חיצוניים בעלמא.
מהי, אם כן, המשמעות הפנימית של הפסוק המובא לעיל ואיזו עבודה אנו יכולים להפיק ממנו?
בספרו "התורה, האדם ומה שביניהם" מסביר הרב אדם סיני את המושגים 'זכר' ו'נקבה' בתוכנו פנימה: האישה בתוכנו מייצגת את הרצון לקבל והזכר את הרצון להשפיע. מביא הרב"ש משל בעניין: כשזורעים חיטה באדמה ראשית היא נרקבת ומאבדת צורתה ורק לאחר מכן היא יכולה לצמוח לכדי שיבולת יפה ובריאה. כן הדבר כאן- אם האדם רוצה לפתח את צד האהבה לזולת שבו, המכונה זכר, עליו ראשית להזריע את צד הנקבה שבו, את רצונות הקבלה שבו, את אנוכיותו. רק לאחר שהוא מוכן שהאגו שלו יירקב ויאבד צורתו ורק לאחר מכן הוא יוכל לקבל צורה חדשה של אהבה, של השפעה.
וזוהי משמעות הפסוק בפנימיות: 'אישה (צד הנקבה) כי תזריע (יירקב בעפר)' אז 'וילדה זכר' ייולדו בפנים רצונות של השפעה, אבל אם פועלים הפוך, דהיינו אם מזריעים ומרקיבים את צד הזכר שבנו, אז 'וילדה נקבה', כלומר האנוכיות שבך תגדל. וזה מה שאמרו חז"ל: 'אישה מזרעת תחילה- יולדת זכר, איש מזריע תחילה- יולדת נקבה'.
אבל מהי התפיסה הבסיסית שצריכה להנחות את האדם ושתיתן לו את כוחות הנפש הנדרשים כדי לזרוע את אנוכיותו ולתת לה להירקב? בשביל זה צריך "לזבל" את הקרקע, דהיינו לומר לעצמו שהתפיסה האנוכיות היא זבל. העצה הפרקטית לזה היא שכל פעם שהוא חוטא או עושה מעשה המנוגד לרצון ה' ופועל באנוכיות, שיגיד לעצמו: 'אמנם אין לי כוחות להתמודד עם הרצון הקלוקל שלי, אבל אני יודע שמה שאני עושה זה לא נכון, לא ראוי וזה מרחיק אותי מתכליתי להיות אדם'. ככול שהוא ירבה לחשוב על זה לאט לאט תתרקם בתוכו התפיסה שהאנוכיות היא דבר שלילי, ומשם יקח כוחות נפש לעשות את השינוי הפנימי הנדרש לו כדי לתת לרצון שלו צורה של השפעה, בסוד הכתוב 'אישה כי תזריע וילדה זכר'.
אז שנזכה כולנו ליכולת הזו,
ללימוד משותף של חכמת הקבלה, בבית מדרשנו – 0503143333 hasulam.site@gmail.com
בברכת שבת שלום
יוני כהן

יום שלישי, 8 בנובמבר 2011

חלק האדם והנשמה

האדם לא חלק מהנשמה אלא חלק מכל הנשמה
כלומר אם תיקנתי את היד זה לא עזר רק לתיקון הפרטי של היד אלא לתיקון הכללי של כלל הידים הנמצאים בהתכללות בכל שאר האברים
לכן גם המצוות הם לא רק מתקנים את הפרט המסויים אליהם הם שיייכם אלא נותנים תרופה לכלל הקומה
כמו בתרופה יש תרופה מעוליה לכבד אבל מזיקה ללב וכיוצא בזה
אבל תרופה אמתית מלבד שעוזרת ומתקנת את הפרט היא גורמת לתיקון כללי בכלל הקומה

יום ראשון, 6 בנובמבר 2011

אם פגע בך מנוול זה

מביאה הגמרא במסכת קידושין דף ל' - "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש"

מתוך הכוונה הברורה, ששם, "במגרש הביתי" של הקדושה, יעשה היצר הרע, הלא הוא המנוול פניית פרסה חדה ויעזוב אותך לנפשך וללימוד התורה.

מביא על כך משל מעניין ונפשי מאוד, רבנו הרב אדם סיני שליט"א.

אומר, מה זה "פגע"? היינו, שאין אתה רגיל לדור עימו, או לבא עימו בעסקים כאלה או אחרים, ורצה הגורל ופתאום, שלא כדרך הרגילות, פגע בך (נתקל בעגה הצבאית) היצר הרע. אם כך הדבר, ודאי כדאי לבוא עימו לדין ודברים ולהזמינו ללימוד דף גמרא או מאמר חסידות, ובאחת יסיר ציפורניו ממך.

אך, אם רגיל האדם לדור עם אותו המנוול, והוא מבאי ביתו, ומבלה עימו כמה שעות ביום...לא על אדם כזה מדברת הגמרא. אדם כזה, לא נקרא ש"פגע" בו יצר הרע, הוא הולך איתו יד ביד...כל הזמן...לאחד כזה, לא מייעצת הגמרא למושכו לבית המדרש...

משמע, שיש לאדם לרחוק מן היצר הרע, לא לאהוב אותו, ובכל אופן לא להיות מזדה עימו, כאילו אני הוא הוא חס ושלום, אלא תמיד להרגיש שהוא זר אלי ורצונותינו אינם שווים, וגם אם הוא בא - זה רק כי הוא פגע בי, וממילא - "משכהו לבית המדרש" יוכל לסייע כאן